מדענים רוסים החזיקו חמישה אנשים ערים במשך 30 יום… הם לא ציפו שזה מה שיקרה
- זבובים ברשת
- 11 ביולי 2016
- זמן קריאה 2 דקות
שינה היא ללא ספק חלק משמעותי בחיים שלנו. שעות השינה החשובות הללו בכל לילה מעניקות לנו את המנוחה לה אנו זקוקים כדי לתפקד כמו שצריך במהלך היום, וזו הסיבה מדוע מחסור בשינה יכול לגרום לסיבוכים משמעותיים בבריאות הפיזית והמנטלית שלכם.
לכן כשמדענים רוסים החליטו לערוך ניסוי בו הם מונעים מאנשים לישון במשך שבועות רצוף, התוצאה הייתה פשוט מצמררת.
בשנות ה-40 המאוחרות, חמישה אנשים שנחשבו כאויבי המדינה ע"י הממשל נבחרו לקחת חלק בניסוי הכולל מניעת שינה. המטרה הייתה להשתמש בכמות קטנה של גז נסיוני, שלכאורה אמור להעלים את הצורך לישון אצל בני אדם.
החמישה נבחנו בסביבה מבודדת והרמטית כדי שהמדענים לא ייחשפו לגז, ולאסירים היו מיקרופונים כדי לתקשר איתם. הם קיבלו ספרים, חדר שירותים ומים זורמים, מזון שאמור להספיק לחודש שלם, ומיטה מתקפלת ללא סדינים.
במשך שלושת הימים הראשונים, הכל הלך כשורה, לאחר שהאסירים קיבלו הבטחת שווא שאם ישתפו פעולה ולא ישנו במשך 30 ימים, הם ישוחררו. מאחר וכל השיחות והפעולות שלהם תועדו, המדענים הבחינו שהאסירים נפתחים האחד בפני השני לגבי טראומות עבר. לאחר 4 ימים, השיחות הפכו לאפלות אף יותר.
עד היום החמישי, האסירים החלו להראות סימנים של פרנויה, ובנוסף גם להתלונן על נסיבות עבר וההחלטות שהביאו אותם למצב בו הם נמצאים. במקום לשוחח האחד עם השני, הם החלו ללחוש למיקרופונים שלהם. ככל הנראה, הם חשבו שיוכלו לזכות באמון המדענים ע"י בגידה והסגרה של חבריהם האסירים.
עד היום העשירי, החלו הצרחות. במשך 3 שעות רצופות, אסיר אחד רץ הלוך ושוב לאורכו של החדר, וצרח בקול. לאחר שקולו נחלש, הוא הפיק רק צווחות חלושות, אותם ייחסו המדענים לעובדה כי מיתרי קולו נקרעו.
באופן משונה, היה נראה כאילו האסירים האחרים בכלל לא מגיבים לצרחות.
במהרה, המדענים היו מודאגים שהם לא שומעים דבר בתוך התא. עד היום ה-14, הם עשו משהו בלתי צפוי: הם השתמשו באינטרקום כדי לנסות ולקבל תגובה כלשהי מהאסירים. הם הסבירו שאם ישתפו פעולה, הם ישוחררו. "אנחנו כבר לא רוצים להיות חופשיים", אמר קול רגוע מאוד.
ביום ה-15, המדענים הסירו את הגז מהתא והחליפו אותו באוויר נקי. בתגובה, האסירים התחננו שיחזירו את הגז. חיילים הגיעו לשחרר את האסירים, אבל גילו שרק 4 מתוך 5 האסירים היו בחיים. הם לא נגעו באוכל במשך 5 ימים. חתיכות בשר היו חסרות מירכיו והחזה של האסיר המת, שנמצאו לאחר בסתימה בכיור, והציפו את החדר במים.
אפילו לאסירים שעדיין היו בחיים היו חסרות חתיכות בשר ועור – פצעים שנראו בעיקר כי נגרמו ע"י האסירים עצמם – לעצמם. גם החיילים המנוסים והנועזים ביותר חששו להיכנס לתא כדי להוציא את הגופות החוצה.
מעשים רבים רווי אלימות נעשו במטרה לשחרר את האסירים, ואסיר נוסף נהרג בדרך. "כשנשאלו מדוע הם מתנהגים ככה, הם קיבלו רק משפט אחד מצמרר בתגובה:"אני חייב להישאר ער".
די מהרה, החיילים והמדענים החלו לראות באסירים. רק אחד מתוך החמישה נותר בחיים. "מי אתה?", שאל המדען.
"כבר שכחת?", ענה האסיר בחיוך. "אנחנו אתם". המדען ירה באסיר בלב.
כשהוא משתנק, אמר האסיר את מילותיו האחרונות:"כל כך…קרוב…לחופש".
לא משנה אם הסיפור ההיסטורי הזה הוא מדויק או לא, אתם חייבים להודות שזה די מחריד…
Comments