כמה אתם שווים באמת?

לפניכם משל חכם שילמד אתכם איך לקבל ביטחון והערכה עצמית.

יום אחד בחור צעיר הגיע למאסטר ואמר:

– "באתי אליך כי אני מרגיש כל כך אומלל וחסר ערך, שאני לא רוצה לחיות. כולם אומרים שאני לוזר, לא מרוכז ואידיוט. אני מבקש ממך, מאסטר, תעזור לי!"

המאסטר הביט בו, ואמר בחופזה:

– "אני מצטער, אבל אני עסוק מאוד ואני לא יכול לעזור לך. אני מוכרח לסיים דבר חשוב אחד…" הוא חשב קצת והוסיף: "אבל אם אתה מסכים לעזור לי בדבר הזה, אני אשמח לעזור לך בבעיה שלך."

– "עם … עונג רב, מאסטר" – מילמל הבחור וחשב לעצמו ששוב לא מתייחסים אליו.

– "ובכן" – אמר המאסטר, והוריד את הטבעת עם אבן קטנה יפה מזרתו השמאלית.

– "קח סוס ותדהר אל השוק! אני מוכרח למכור טבעת זו, כדי להחזיר חוב. נסה למכור אותה בקצת יותר כסף, ובכל מקרה, אל תתפשר על מחיר פחות מהמחיר של מטבע הזהב! תלך ותחזור חזרה בהקדם האפשרי!".

הבחור לקח את הטבעת, ורכב לדרכו. כשהגיע לכיכר השוק, הוא התחיל להציע את הטבעת לסוחרים, ובהתחלה הם הביטו בטבעת בעניין רב.

אבל ברגע שהם שמעו על מטבע הזהב, הם מייד אבדו כל עניין בטבעת. אחדים צחקו על הבחור בגלוי, אחרים פשוט הסתובבו והלכו, ורק סוחר קשיש אחד חביב הסביר לו שמטבע הזהב – זה מחיר גבוה מדי עבור טבעת זו, ושהוא יכול לתת לו מטבע נחושת, או לכל היותר מטבע כסף עבור הטבעת.

הבחור הקשיב לדברי הזקן, נסער מאוד, משום שזכר שהמאסטר אמר לא להוריד את המחיר מתחת למטבע זהב. הוא הסתובב בשוק והציע את הטבעת למאות אנשים, אך אף אחד לא קנה. הצעיר לקחת את הסוס וחזר. הוא היה מדוכדך מאוד מהכישלון וניגש אל המאסטר.

– "מאסטר, לא הצלחתי למלא את הבקשה שלך" – אמר בעצב. – "המחיר הטוב ביותר שאני יכול לקבל עבור הטבעת זה מטבע הכסף, אבל אתה לא מוכן לקבל פחות ממטבע הזהב! והטבעת הזו לא עולה כל כך הרבה".

– "אתה אמרת מילים חשובות מאוד, חמוד שלי!" – אמר המאסטר. – "לפני שאתה מנסה למכור את הטבעת, כדאי לדעת את הערך האמיתי שלה! ובכן, מי יכול לעשות את זה טוב יותר מאשר התכשיטן? תלך לתכשיнן ותשאל אותו בכמה הוא מציע לנו למכור את הטבעת. לא משנה מה הוא יגיד לך, אל תמכור את הטבעת ותחזור אליי."

הצעיר שוב עלה על סוסו והלך לתכשיטן.

התכשיטן בחן את הטבעת דרך זכוכית מגדלת, ואז שקל אותה במשקל קטן, ולבסוף פנה אל הבחור הצעיר:

– "תגיד למאסטר שכרגע אני לא יכול לתת לו יותר מחמישים ושמונה מטבעות זהב. אבל אם הוא ייתן לי זמן, אני אקנה את הטבעת בשבעים מטבעות זהב, בהתחשב לדחיפות העסקה."

– "שבעים מטבעות?!" – הבחור צעק בשמחה, הודה לתכשיטן וחזר במהירות למאסטר.

– "שב כאן", – אמר המאסטר, לאחר שהקשיב לסיפור התוסס של הבחור הצעיר. "דע, חמוד שלי, שאתה זו הטבעת הזו. יקר וייחודי! ואתה יכול להיות מוערך רק ע"י המומחה האמיתי. אז למה אתה מסתובב בשוק ומצפה שהבן אדם הראשון ידע להעריך אותך נכון?