אישתו עזבה את הבית בכעס והשאירה אותו עם הילדים. יומיים לאחר מכן, היא מקבלת את המכתב הזה…

אבא חוזר הביתה מהעבודה אחרי יום קשה. הוא רק רוצה לצפות במשחק הכדורגל מבלי שיצטרך להתמודד עם ילדים צורחים או לעשות את מטלות הבית. אבל ביום הזה,

אשתו לא יכולה לסבול את זה יותר ועוזבת אותו.

עולמו חרב עליו כשהוא נשאר לבד עם הילדים שלו. אלו הן המילים שלו:

"יקירתי,

לפני יומיים היה לנו ריב גדול. חזרתי הביתה מהעבודה עייף. השעה הייתה 8 בערב, וכל מה שרציתי היה לצפות במשחק.

כשראיתי אותך, הייתי תשוש ומצוברח. הילדים רבו והתינוק צרח בזמן שניסית להרדים אותו.

אני פשוט הגברתי את הווליום בטלוויזיה.

'לא יהרוג אותך לעזור לי קצת ולהיות מעורב יותר בגידול הילדים שלך', אמרת לי בעצבים כשהגברתי את הווליום בטלוויזיה.

עניתי בכעס: 'ביליתי את כל היום בעבודה כדי שאת תוכלי להישאר בבית ולשחק בבית הבובות שלך'.

הויכוח התמשך עוד ועוד. בכית כי כעסת והיית עייפה. אמרתי לך דברים אכזריים. צעקת, אמרת שאת לא יכולה לסבול את זה יותר. יצאת מהבית בסערה, בוכה, ועזבת אותי לבד עם הילדים.

הייתי צריך להאכיל את הילדים ולהכין אותם למיטה. ביום המחרת עדיין לא חזרת והייתי צריך לבקש מהבוס שלי יום חופש כדי להישאר בבית ולטפל בילדים.

התמודדתי עם התקפי הזעם והבכי שלהם.

נאלצתי לרוץ כל היום ולא היה לי אפילו רגע אחד פנוי להתקלח.

ניסיתי לחמם את החלם, להלביש את הילד ולנקות את המטבח, הכל באותו הזמן.

ראיתי מה זה להיות סגור בבית כל היום מבלי לדבר עם אף אחד שגילו הוא יותר מ-10 שנים.

חוויתי איך זה מרגיש לא להיות מסוגל לשבת לשולחן וליהנות מארוחה רגועה בעצמי, רק כי הייתי מוכרח לרדוף אחרי הילדים.

חוויתי תשישות פיזית ומנטלית וכל מה שרציתי היה לישון 20 שעות ברציפות, אבל הייתי חייב להתעורר אחרי 3 שעות כי התינוק בכה.

חייתי שני ימים ושתי ליליות בנעליים שלך ואני יכול לומר לך, אני מבין אותך.

אני מבין את העייפות שלך.

אני מבין שלהיות אמא זו הקרבה מתמדת.

אני מבין שזה הרבה יותר מתיש מלהיות מוקף באנשי המכירות התותחים של החברה במשך 10 שעות ולקבל החלטות כלכליות.

אני מבין את התיסכול בלוותר על על המקצוע והחופש הכלכלי שלך כדי שתוכלי להיות שם בשביל הילדים.

אני מבין את אי הודאות שהביטחון הכלכלי שלך כבר לא תלוי בך, אלא בבן הזוג שלך.

אני מבין את הקורבן שאת מקריבה כשאת לא יוצאת עם החברים שלך, מתעמלת או ישנה בלילה.

אני מבין כמה קשה זה יכול להיות, כלואה בבית ושומרת על הילדים בעוד את מרגישה שאת מפספסת משהו שם בחוץ.

אני גם מבין שאת מתעצבנת כשאמא שלי מבקרת את האופן בו אנחנו מגדלים את הילדים שלנו, כי אף אחד לא יודע מה טוב לילדים שלו כמו אמא שלהם.

אני מבין שלהיות אמא פירושו למלא את התפקיד הכי חשוב בחברה. התפקיד שאף אחד לא מעריך, מוקיר או מתוגמל עבורו.

אני כותב לך את המכתב הזה רק כדי לומר לך שאני מתגעגע אלייך, אבל גם בגלל שאני לא רוצה שיום נוסף יחלוף בלי שאגיד לך:

'את אמיצה מאוד, את עושה את זה מצוין ואני מעריץ אותך'".

המכתב המרגש שותף בפייסבוק יותר מ-110,000 פעמים. לכל האמהות שמשגיחות עלינו ועושות כל כך הרבה עבורנו, ולמרות שלעמים אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו, המכתב הזה הוא בשבילכן. תודה לכן מעומק לב!